דור רביעי על חולין י״ב א:א׳

1 דף י״ב ע״א גמרא, מי לא תניא הרי שמצא תרנגולת שחוטה בשוק, או שאמר לשלוחו, צא ושחוט, והלך ומצא שחוט, חזקתו שחוט, עכ״ל הברייתא, וכתבו התוס׳ וכן הר״ן ז״ל בחדושיו דברישא איכא למימר דבעליה שחטוה, ובסיפא קמ״ל, אפילו אמר לשלוחו, והשליח הלך ומצאה שחוטה, דהשתא שלא ברשות בעלים נשחטה, אפ״ה חזקתו שחוטה.

2 והנה הרמב״ם ז״ל בפ״ד הלכ׳ זו פס׳ דינים אלו בזה״ל: ״הרי שראינו ישראל מרחוק ששחט, והלך לו, ולא ידענו אם אינו יודע הרי זו מותרת, וכן האומר לשלוחו צא ושחוט לי, ומצא הבהמה שחוטה, ואינו יודע אם שלוחו שחטה או אחר, הרי זו מותרת, שרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם״ עכ״ל, והכ״מ שם, על דין השני, דוכן האומר לשלוחו, ציין האי דבעי מיני׳ ר״ד מר״נ, האומר לשלוחו צא ושחוט והלך ומצא שחוט, והא דלא ציין הברייתא דין דאו שאומר לשלוחו, משום דהאי דין מתפרש כמש״כ התוס׳, במצא השליח שנשחט ע״י אחר, והרמב״ם מיירי שהבעלים מצאו שחוט, ולפ״ז גם רישא, הרי שראינו מרחוק וכו׳ לאו דינא דברייתא הוא, דמצא תרנגולת שחוטה בשוק, אלא, דין היוצא מתוך השקיל וטרי׳ על מימרא דר״נ לעיל מני׳, דראה אחד ששחט וכו׳ דקאמר עליה, אי דלא ידע אי גמיר אי לא גמיר, לימא רוב מצויין אצל שחיטה מומחין, ופסק הרמב״ם כקושי׳ זו, וכמציאות שאמר ר״נ בראה אחר ששחט, אבל הני תרתי דינים שבברייתא השמיט הרמב״ם, והוא משום דפסק בהל׳ ח׳ שם כר״י דבמצא בשוק אסור, וכן באשפה שבבית ודוקא בבית מותר וכדפסק בהלכה שאח״ז באבד לו גדי או תרנגול ומצאו שחוט בבית מותר, והאי ברייתא הלא מיירי דמצא בשוק, אבל מה שיש לתמוה הוא, דלמה הביא הרמב״ם כלל האי דין דאומר לשלוחו דאיכא תרתי לטיבותא דאפשר דהשליח שהוא מוחזק אצלו שחטה, והוא נלמד בק״ו מדין הראשון בראה אחד מרחוק ששחט וכו׳ וכאשר נתקשו התוס׳ על הברייתא, והוכרחו מכח קושי׳ זו לפרש דהשליח מצא ששחט אחר, ולא הבעלים מצאו שחוט, דזה נלמד מרישא בק״ו כנ״ל.

3 ומה שנלפע״ד הוא, דאיכא רבותא כאן דאע״פ דהאי ששחט עבד איסורא, ששחט בהמת חבירו שלא ברשות בעלים, דהרי מזיק הוא וכדאמרינן בסוגי׳ דסכין של ע״ז, ומ״מ סמכינן גם בזה ארוב מצויין אצל שחיטה מומחין, כי זאת לא נשמע מרישא, דראה אחד ששחט מרחוק, דמצי מיירי בבהמת עצמו, וכן לא מהא דאבד לו גדי ותרנגול דשחטן בתורת מציאה, והרמב״ם אזיל לשיטתו בזה דס״ל דכל מומר לאיזה עבירה שיהי׳ צריך בדיקת סכין משום דחזקתו אינו מטריח לבדוק בדיקה כראוי׳ ואפילו אינו מומר רק פ״א כל שבשעת שחיטה עובר עבירה דינו בזה כמומר וכאשר ביארתי לעיל בסוגי׳ שם מלתא בטעמא, וא״כ ה״נ דשחט שלא ברשות בעלים הוה לן למימר, דבעי עכ״פ בדיקת סכין, אבל מ״מ מותרת משום דספק הוה דשמא שחט השליח, ובספק הלא פסק הרמב״ם דשרי דדוקא במי שחזקתו אינו טורח לבדוק פוסל, וכאשר ביארתי שם, ולכן מי שראה שאחד שוחט בהמתו שלא ברשותו באמת אסור ואפילו הוא מומחה משום דעבריין הוא וצריך בדיקת סכין, כנלפע״ד.

4 והנה עיינתי בתוספתא בפ״ב ומצאתיה משונה ממה שהביאה כאן בגמ׳ כי ז״ל ״המוצא תרנגולת שחוטה בשוק וכן מי שנתן תרנגולת לאחד מן השוק לשחוט ואינו יודע מה טיבו, הולכין אחר הרוב׳ עכ״ל, הרי התוספתא מיירי דמצאו הבעלים שחוטה אלא דהשליח לא הי׳ מוחזק אצלם למומחה, ויש בזה רבותא רבתא נגד הרישא דמצא תרנגולת שחוטה בשוק, כי כאן הבעלים עבדו שלא כדין, דהרי אסור לכתחלה ליתן למי שאינו יודע אם מומחה אם לאו, ולדעת הבעל העיטור אפילו בדיעבד אסור כמבואר שיטתו לעיל בסוגי׳ ואם האי שליח מומחה, הי׳ לו לידע גם דין זה דעכ״פ לכתחלה אין ליתן לשחוט למי שאינו מוחזק אצלו למומחה, ומ״מ אמרינן בי׳ רוב מצויין אצל שחיטה מומחין, וחידוש שהפוסקים לא הביאו דין זה, ויש ליישב ודו״ק.

5 כבר הבאתי לעיל בדה״ק דהרמב״ם לא פסק כהאי ברייתא בתרנגולת מצא שחוטה בשוק, מפני שדבר זה תלוי בפלוגתא דר״י ור״ח בנו של ריוסה״ג דלקמן, אם עשוי׳ להטיל נבלתו באשפה שבבית ושם פסק כר״י לחומרא וממילא דה״ה בשוק דאסור, דחד דינא אית להו לתרווייהו, וכמ״ש התוס׳ ד״ה כי פליגו, דממה דקאמר בב״מ דף כ״ד גבי גדי דר״ח, שמצא שחוט בין טבריה לציפורי מוכח כן, אלא דתמוהו האחרונים על הרמב״ם דשבק הסוגי׳ דשם, דהתירו את הגדי לר״ח כר״ה בנו של ריה״ג שהוא מעשה רב, ופסק כר״י לחומרא.

6 ונוראות נפלאתי על הפלתי שכ׳ ליישב זאת על שני אופנים, או דהכא איכא תרי מיעוטי, מיעוט אינם מומחין ומיעוט שמטילין נבלתם בשוק ובאשפה שבבית, משא״כ התם דמיירי ברוב טבחי ישראל דודאי מומחין ומוחזקין הן, או דהכא בבע״ב מיירי דאין דרכם לטפל בנבלה, אלא להשליכה, אבל התם בטבחים דאין דרכם כלל להשליך נבלתם רק מוכרים לנכרים, עכתד״ק ותמה אני איך מתיישב הסוגי׳ שם לפי דבריו שאמרו שם שהתירוה כר״ח בנו של ריוה״ג, והרי לפי חילוק הפלתי גם ר״י בר פלוגתי׳ מודה התם, שנית הלא כאן אמר דפליגו אי אדם עשוי להטיל נבלתו באשפה שבבית ולפי דברי הפלתי, ר״י מטעם תרי מיעוטי אוסר ואפילו אינו עשוי להטיל, ועוד זאת לא ידעתי איך אפשר לחלק בין הכא להתם כיון דבין הכא ובין התם מיירי במצא שחוט ומי יודע אם טבח שחטו או בעה״ב, ומה תאמר דגדי אין דרך בעה״ב שישחוט אלא טבח הרי הרמב״ם גם בגדי וגם בשוק פסק כר״י להחמיר וע״כ גם הוא ברוב טבחי ישראל מיירי, דאל״כ בלא״ה אסור, גם חילוקו דברוב טבחי ישראל לא צריכין לרוב מצויין אצל שחיטה מומחין מפני שהם מומחין מוחזקים, לא הבנתי, הרי סכ״ס איכא מיעוט טבחי עכו״ם גם מה שכ׳ לחלק בין טבחים לבע״ב דבר תימא הוא, וכי בע״ב אינם חוששין על איבוד אוכלין ואיבוד ממונם, ומשליכים מה שנפסל בשחיטה באשפה, אתמהה, ועיין לקמן צ״ד ע״א דשמעי׳ דשמואל פייסי׳ לנכרי בתרנגולת טרפה, ומה שעשוי להטיל לכלבים באשפה או בשוק הוא מה שמתה מאליה, ואנו חוששין במצא באשפה או בשוק, אע״ג דנראה שחוט בסימנים לנתנבלה בשחיטה תחת ידו, ועיין לקמן בפ׳ אוא״ב וכיסוי הדם, על הא דקתני במשנה, שחט ונתנבלה בידו, מה שכתבתי שם, וכן מורה לשון הרמב״ם כאן, שכ׳ שמא נתנבל לפיכך הושלך דהאי ״לפיכך״ מורה שעומד להשלכה דאשפה מפני שנתנבל, ונפסלה בשחיטה ע״י סכין פגום או שהיי׳ וכדומה, אין זה סיבה כדי להשליך לכלבים, וכן מורה לשון הגמ׳ דמנבלה ממש שעומדת לכלבים ולא לאכילת אדם מיירי, דאל״כ איך קאמר דפליגו אם אדם עשוי להטיל נבלתו הלא האי נפסלה בשחיטה אין דרך כלל להטיל לאשפה אלא לקיים בה מה שאמרה תורה לגר אשר בשעריך תתננה או מכור לנכרי, וכיון דע״כ החשש שמא נתנבלה ממש בשעת שחיטה תחת ידו, ודאי דאין חילוק בין טבח לבעה״ב, דשניהם מוזהרים שלא להאכיל נבלה ממש לשום אדם, וכאשר ביארתי זאת בארוכה בפתיחה, דמה שאמרה תורה לכלב תשליכון אותו בטרפה, והיינו טרפה הנטתה למות, מכש״כ במתה ממש דאינה ראוי׳ אלא לכלב, והקרא דלגר ולנכרי דכתיב בנבלה היינו בנתנבלה בשחיטה ע״י פסולי שחיטה, שהיה ראוי׳ גם לישראל במדבר לדעת ר״ע, עיי״ש, ולכן כל דברי הפלתי בזה אין להם קיום כלל.

7 ומה שפסק הרמב״ם ז״ל לחומרא כר״י ודחה האי סוגי׳ דבב״מ במעשה רב, וכן האי תוספתא שמובא כאן דמצא תרנגולת שחוטה בשוק כשרה, נלפע״ד פשוט, דהרי דבר זה תלוי במנהג בני אדם בזמן ובמקום, אי דרכם להשליך נבלתם בשוק או לא, וכיון דחזינו דבזמנם ובמקומם של הני תנאים היה חילוקי דעות בזה, הרי דקשה לעמוד על הדבר, ומכש״כ דאין לקבוע הלכתא בזה לדורות להקל, ולכן שפיר עבד הרמב״ם דפסק להחמיר, וזה ברור בעיני ודו״ק.